הדמיון בשירות החדשנות האסטרטגית

כדי לספר סיפור טוב, עלינו להפעיל את הדמיון. חישבו על ילדים: כאשר הם משחקים הם "מלבישים" סיפורים על המציאות ויוצרים מציאות אחרת, משחקית. הם מדמיינים שהספה והכריות הם הרים שאפשר לטפס עליהם. הם פורסים שמיכה, נכנסים תחתיה ומדמיינים שהם הרפתקנים באוהל. באמצעות עוצמת הדמיון הם מספרים סיפור המתייחס למציאות האמיתית ויוצרים לעצמם עולם חדש.

סיפור סיפורים דמיוניים אינו עניין לילדים בלבד. התרבות האנושית כולה בנויה על סיפורים, מטפורות ומיתוסים שאליהם מתנקזים הרגשות האנושיים. בארגונים, הסיפורים המדומיינים תורמים ליצירה, לשכפול ולטרנספורמציה של ערכים ארגוניים. הם מאפשרים לחברים חדשים לעבור תהליך של סוציאליזציה; הם יוצרים זהות ארגונית בעלת לגיטימציה; והם מהווים עדשה שדרכה הפעולות הארגוניות ניתנות להבנה ולפירוש.

כדי ליצור תנאים לחשיבה אסטרטגית ארגונית מקורית, יש לספר סיפור ולהשתמש בדמיון. לאחרונה נתקלתי במושג מעניין בהקשר זה: "אסטרטגיה של דמיונות" – שילוב בין שלושה סוגי דמיון היוצר את אותם התנאים לחדשנות אסטרטגית:

הסוג הראשון של הדמיון הוא "דמיון תיאורי" (Descriptive Imagination) – דמיון המסוגל לתאר בצורה מקורית עולם הנמצא "שם". סוג דמיון זה מזהה דפוסים, סדירויות ואי-סדירויות בתוך גודש המידע האדיר; והוא מאפשר לנתח, לפרש ולשפוט את המציאות. הספרות העוסקת באסטרטגיה בעולם העסקים מלאה במתודות שתכליתן לעורר סוג כזה של דמיון: תרשימי זרימה, מטריקסים וחשיבה תרחישית הן רק כמה כלים המאפשרים למנהלים להפעיל את הדמיון ולהבין לעומק את המציאות המורכבת שבה הם פועלים.

הסוג השני של הדמיון הוא "דמיון יצירתי" (Creative Imagination) – סוג דמיון שלעתים קרובות (מדי) מופיע תחת הכותרת השחוקה "לחשוב מחוץ לקופסא". בעוד ש-"הדמיון התיאורי" מאפשר לנו לראות את המציאות בדרך חדשה, "דמיון יצירתי" מאפשר לראות את מה שאין במציאות, כלומר ליצור משהו חדש באמת, שונה בתכלית מהקיים. סוג כזה של דמיון מזוהה עם חדשנות אסטרטגית והוא מופיע במקומות ובזמנים שבהם חברות חשות שהן אינן רלוונטיות עוד, או מנוצחות שוב ושוב במגרש הביתי שלהן. Apple בעידן סטיב ג'ובס המנוח היא בדיוק החברה ששיכללה את “הדמיון היצירתי” לרמת אומנות.

הסוג השלישי של הדמיון הוא "דמיון מאתגר" (Challenging Imagination)  – באמצעות סוג דמיון זה אנחנו מבקרים, מאתגרים ולעתים אף הורסים את מה שהושג באמצעות שני סוגי הדמיונות הקודמים. זהו דמיון המועך, דורס ומפרק את כל החוקים והקונספציות ויוצר קרקע בתולית לחשיבה. הוא אינו מניח שום הנחה מוקדמת ואינו בונה ידע חדש על בסיס הידע הקיים. הוא מתחיל מאפס. סוג זה של דמיון מזוהה עם דה-קונסטרוקציה וסרקזם – ערעור על כל המוסכמות ונכונות לבקר את כל מה שנחשב קדוש. החוכמה כאן היא כמובן לא להתמכר לביקורת ולא לשקוע לניהיליזם אסטרטגי, אלא לבנות משהו חדש מתוך ההריסות האינטלקטואליות. כלומר, ליצור רה-קונסטרוקציה בעקבות הדה-קונסטרוקציה. כמה חברות ניצלו מכליה לאחר שהשכילו להפעיל את "הדמיון המאתגר": לדוגמא, נוקיה שהפכה לחברת טלקומוניקציה לאחר שזנחה את תחום ייצור העץ והגומי, ו-IBM שלימדה את העולם איך הופכים חברה בגיל העמידה המתקשה להתחרות בתחומי ההתמחות המסורתיים שלה, למובילה מובהקת בתחומים חדשים.

"אסטרטגיה של דמיונות" היא השילוב שבין שלושה סוגי דמיונות אלה. למרות שלא מדובר בתהליך פשוט, קיימות כמה שיטות ליצירת שילוב כזה (לדוגמא, באמצעות סימולציות או משחקים). ובכל מקרה, יש להקפיד על שלושת היסודות הבאים: ראשית, יש לבנות ידע על סמך מידע ועל בסיס נסיון; שנית, יש לשתף את אנשי הארגון במשמעויות העולות מתוך ידע זה; ושלישית יש להפוך את הידע והמשמעויות לרעיונות אסטרטגיים חדשים שבכוחם לשנות את פני הארגון.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: